<h1>הרוקח סימן נ"ב</h1>
<h2>דף קא.</h2>
לאחר שיוצאים מביה"כ יושבין על שלחנו ומביאין כוס מודח מבפנים ומבחוץ כדאמר בברכות פ' שלשה שאכלו (ד' נ"א) כוס של ברכה צריך הדחה מבפנים ושטיפה מבחוץ ובריש פ' המוציא (ד' ע"ו) יין כדי מזיגת הכוס יפה והוא כוס של ברכה ומוזג רביעית הלוג ומקדש וקיימא לן בריש ערבי פסחים אין קדוש אלא במקום סעודה והטעם וקראת לשבת עונג במקום עונג שם תהא קריאה. בערבי פסחים (ד' ק"ו) זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו ובפ' ר"א בפ' ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש המקדש ומברך על היין בלילי שבתות מאריך ימים בעוה"ז ולעוה"ב ותניא לילי שבת ולילי יום טוב יש בהן קדושה על הכוס. ומקדש ויכולו השמים וכו' עד אשר ברא אלהים לעשות פרי הגפן אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו וכו' ושותין בטעימת מלא לוגמיו. וקיימא לן בשלהי פ' בכל מערבין (ד' מ') המברך צריך שיטעום הוא או אחר מדקאמר ליתביה לינוקא, ומאחר שיכול להטעימה לאחר היינו דאמר בריש מסכת נזיר (ד' ג') מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות מאי היא קדושה ואבדלתא וכי מושבע ועומד מהר סיני פי' להטעימו. ואמרינן בריש פ' ג' דברכות נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. וקיימא לן בערבי פסחים (ד' ק"ז) מי שלא קידש בע"ש מקדש והולך כל היום כולו ואם קידש ובא אחר שלא שמע קדוש אותו המקדש יכול לקדש פעם שנייה כדאמר בראש השנה בשלהי ראוהו ב"ד (דף כ"ט) כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא ומסיק קידוש ואכילת מצה. רבי הוה בי רב פפי מקדש לן וכי אתא אריסיה הדר מקדש ליה. ואם קידש ולא אכל ונכבו הנרות וחפץ לאכול בבית אחר יש לו לקדש פעם שנייה במקום סעודה כדאמר רב הונא וכן אמר אביי משמיה דרבה בע"פ (ד' ק"א) ואם אכל לאחר קידוש כזית יכול לאכול בבית אחר בלא קדוש. ואם הדליק נרות בביתו ורוצה לאכול בבית אחר בחצר יקדש במקום שחפץ לאכול.
<h2>דף קו:</h2>
לאחר הקדוש נוטלין ידיהם כדקיימא לן בברכות בפ' ואלו דברים (ד' נ"ב) בית הילל או' מוזגין ואח"כ נוטלים ידיהם כדמסיק בסוף ההלכה תכף לברכה נטילה ומסיק בערבי פסחים (ד' ק"ו) אם נטל ידיו קודם הקדוש שיכול לקדש דרב כד חביבא ליה ריפתא מקדש אריפתא ומסתמא דנטל ידיו כבר מיהו עיקר נטילה אחר קדוש כבית הילל. רביעית מים צריך ליטול מהם לידיו כדאמרינן בסוטה (ד' ד') המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם ויברך על נטילת ידים עם כשנוטל דאמרינן בפרק א' דפסחים (ד' ז') כל הברכות כלן עובר לעשייתן וינגב ידיו דאמרינן בפ' א' דסוטה (ד' ד') כל האוכל בלא נגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא. ובוצע על שתי ככרות דאמר רב אשי (שבת קי"ז ע"ב) חזינא לרב כהנא דנקיט תרתי על שם לחם משנה ובוצע חדא העליונה ויאכלו כל צרכם. לאחר סעודה נוטלין מים אחרונים בלא ברכה ואמרינן מים ראשונים צריכים שיגביה ידיו למעלה אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה אצבעותיו למעלה מאי טעמא מפני שיטהר ידיו על פני כולם ואסמכתא וינטלם וינשאם מים אחרונים ידיו למטה מפני שיצא כל הזוהמא. מים אחרונים אין נוטלין אלא בכלים. הנוטל מים אחרונים תחילה הוא מברך המזון כדאמר (ברכות מ"ו ע"ב) רב חייא בר אשי אמר רב אם הם מן ג' ועד ט' יאמר המברך נברך שאכלנו משלו והם משיבים ברוך הוא שאכלנו משלו ובטובו חיינו ואם הם י' יאמר נברך אלהינו שאכלנו משלו כדאמר בברכות (דף מ"ט) ובמגילה. ברכה שלישית פותח בנחמה ומסייים בנחמה ואו' קדושת היום באמצע טעה ולא הזכיר של שבת ופתח בברכת הטוב והמטיב חוזר לראש ברכת המזון אבל לא פתח הטוב והמטיב כי אם סיים בונה ירושלים אמן אומר ב"א ה' אלהינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל לאות ולברית ב"א ה' מקדש השבת. ואחר כך מסיים הטוב והמטיב כדאמר בפ' שלשה שאכלו.
<h2>דף קיז:</h2>
צריך שיזכיר יציאת מצרים בקדושא בשבתא בין ביחיד בין בציבור בצלותא בין בקדושא מסיים מקדש השבת ומה שאומרים ויכולו על הכוס שאם שכחו בתפלתו בע"ש לכך תקנוהו לומר על הכוס.
